פגשתי את עאיישה-נור אזגי אייגי לראשונה במאי האחרון במחנה סטודנטים בארצות הברית. עמדנו יחד ברוח של סולידריות ותמיכה בפלסטין והתנגדנו לרצח העם המתמשך בעזה על ידי ישראל, באוניברסיטת וושינגטון. באותה תקופה, עאיישה הייתה אחת המובילות ושיחקה תפקיד מרכזי בתנועת הסטודנטים.

חייה של האישה הצעירה ממוצא טורקי-אמריקאי היו מלאים בתשוקה להשגת צדק עבור העם הפלסטיני וגם עבור מאבקים אחרים בזמן שהייתה סטודנטית.

הגורל קבע שנפגשנו על בסיס המאבק לחירות העם הפלסטיני. עאיישה שהכרתי הייתה אדם יוצא דופן – היא הייתה טובת לב, אמיצה ומנהיגה חזקה. האישה הצעירה בת ה-26 הייתה מאוד חברותית והיו לה הרבה חברים – חיוך תמיד היה על פניה והיא תמיד הביאה אנרגיה חיובית.

עאיישה מעולם לא התעייפה מלעזור לאחרים ולשאול לשלומם של חבריה – האם הם זקוקים לעזרה כלשהי, גם כאשר לוח הזמנים שלה היה עמוס מאוד.

שוויון לכולם

אחד המאפיינים הבולטים שלה היה התשוקה הבוערת שלה. היא גם אהבה להתבדח ולנסות לשמח אנשים, אך הייתה לה גם רצינות רבה כאשר לקחה על עצמה תפקידים של אקטיביסטית.

המודעות החברתית שלה תמיד כללה ארגון אירועים. אהבתה של עאיישה לפלסטין הייתה עמוקה והיא לקחה על עצמה תפקיד חשוב בתכנון מחנות באוניברסיטה – תוך יצירת קשר עם סטודנטים והנהלת האוניברסיטה.

היא עשתה את כל זה בזמן שהייתה סטודנטית, ועבדה קשה על בחינותיה כדי להשיג ציונים טובים ולסיים את לימודיה באוניברסיטת וושינגטון.

עאיישה האמינה שצדק אינו רק מאבק עבור פלסטין, אלא גם מאבק לשוויון עבור כולם.

מסעה של עאיישה כאקטיביסטית צעירה, התפתחות המודעות החברתית שלה, כלל גם מסעות לחו"ל. לפני כמה שנים היא נסעה למיאנמר וראתה את רצח העם נגד בני הרוהינגיה בדרום-מזרח אסיה.

בארצות הברית, העיר סיאטל הייתה ביתה מאז שעזבה את העיר אנטליה בטורקיה בגיל צעיר. היא גם הייתה פעילה במאבק לצדק גזעי, כמו השתתפותה בתנועת Black Lives Matter (BLM).

עאיישה הייתה כל כך כנה; היא עשתה דברים מכל הלב ובאהבה רבה. אני זוכר איך עאיישה אהבה את החיים ואיך היא הייתה כל כך שמחה להמשיך ללמוד ולבקר באזורים הכבושים בגדה המערבית.

ביקור בגדה המערבית

עאיישה הייתה נלהבת מאוד לנסוע לשם, להיות עדה למציאות האמיתית ולמציאות שהעם הפלסטיני נאלץ להתמודד איתה תחת הכיבוש הצבאי מאז 1967 בגדה המערבית, וכן לנוכח טיהור אתני.

מאז שהתגברו התקיפות הישראליות על פלסטין באוקטובר האחרון, חיילי ישראל הרגו יותר מ-41,000 אזרחים, רובם נשים וילדים. בגדה המערבית, חיילי ישראל הרגו כמעט 700 אזרחים ופצעו יותר מ-5,700 אזרחים.

בהקשר זה, בזמן שהיינו בקשר תכוף, עאיישה הודתה בפניי שאביה ואחד הפרופסורים שלה באוניברסיטה דאגו מאוד מהגעתה לשם.

אך היא נותרה איתנה בעמדתה. היא עדיין רצתה לנסוע לאזור הכיבוש בגדה המערבית כדי לתמוך בתנועת ההתנגדות הפלסטינית נגד הכיבוש הישראלי. לראות במו עיניה את המצב וכאשר תחזור, היא רצתה להמשיך להעביר את המסר הזה לעולם – נרטיב שמרבים לצנזר ולהסתיר.

עאיישה הייתה מודעת לסכנות שבאזור, אך היא עדיין רצתה לנסוע – לעמוד לצד העם הפלסטיני שמתמודד עם רצח עם בעוד העולם מגלה אדישות למצבם בעזה.

היא בחרה להצטרף לאקטיביסטים של תנועת International Solidarity Movement (ISM) מכיוון שהיא רצתה להמשיך להעביר מסר לעולם על ידי הצגת המציאות של הכיבוש הישראלי והתנהגותם הלא אנושית.

השיחה האחרונה שלי עם עאיישה הייתה כמה שעות לפני שנרצחה. שוחחנו במשך יותר משעתיים.

באותו זמן, הרגשתי שעאיישה מספרת על חוויותיה בכנות רבה. היא סיפרה לי עד כמה הכיבוש הישראלי אכזרי ועד כמה קשה לנסות לחיות תחת כיבוש – זו מציאות שהעם הפלסטיני, כמו משפחתי ואני, חווים. נעצרתי בעבר; כוחות סמויים עצרו את אחי. אבי גם נעצר ופעם אחת אף נורה ברגלו.

חיים תחת כיבוש

לאורך הגדה המערבית ועד העיר הקדושה ירושלים, אתה נאלץ לעבור הרבה מחסומים, ואתה חווה בעצמך אפרטהייד וסכנות החיים שם.

פלסטינים רבים נורו ונהרגו ללא כל סיבה. חבריי הפלסטינים שם כולם חוו זאת, כאשר חייהם מלאים במעבר במחסומים, כולל איומים על בתיהם או מניעת כניסה ויציאה מהקהילות שלהם. רבים גם מתמודדים עם עוולות בכך שנאלצים להמתין שעות ארוכות בתורים.

במהלך שיחתנו, עאיישה שיתפה סיפורים ששמעה מהתושבים המקומיים ואת כל הסבל שנגרם על ידי מערכת הכיבוש הזו.

שוחחנו גם על חוויותיה בירושלים ועל כך שחיילי ישראל לא אפשרו לה לבקר במסגד אל-אקצא.

היא גם התמודדה עם מלוא עוצמת הכיבוש, כפי שחווה העם הפלסטיני. היא סיפרה לי שחיילי ישראל לקחו את הדרכון שלה בגבול ובכוונה גרמו לה להמתין זמן רב תוך שהם שואלים אותה על ביקורה לפני שאפשרו לה להיכנס.

הנושא המרכזי שעאיישה דיברה עליו היה הסבל תחת הכיבוש, למרות שהייתה שם רק כמה ימים.

מורשת

לפני הרצח הטראגי שלה, עאיישה תכננה להיפגש עם משפחתי בעיר חברון לכמה ימים, אך למרבה הצער זה לא קרה.

נזכור את עאיישה כבן אדם שחי למען צדק ולמען חירות פלסטין עד סוף חייה. לא נשכח אותה. העולם לא ישכח את עאיישה , ונמשיך להיאבק עד שהכיבוש יסתיים.

נמשיך לצעוד בדרך שעאיישה סללה ונפיץ את המסר לצדק ולשוויון לכל העולם עד שנראה שינוי.

מורשתה של עאיישה היא לאחד אנשים מהקהילה שלה. כדי להנציח אותה, מארגני קהילה וקבוצות למען צדק יתכנסו, בהשראת נחישותה ומודעותה, לשתף פעולה למען השינוי שעאיישה ידעה שיהיה קשה להשיג, אך המאבק חייב להימשך.

מקור: TRT World