הבחירה מחדש של דונלד טראמפ לנשיאות ב-5 בנובמבר 2024 אינה צפויה לשנות את תמיכתו הבלתי מתפשרת בישראל.

עם זאת, היחסים בינו לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ככל הנראה לא יהיו מתואמים בצורה חלקה כפי שהיו במהלך כהונתו הראשונה. אחרי הכול, המזרח התיכון, ישראל ואף נתניהו עצמו אינם אותם הדברים מאז שטראמפ עזב את תפקידו.

על רקע מתחים גוברים ביחסי ארה"ב-ישראל, נתניהו התמודד עם אתגרים רבים מול ממשל ביידן מאז ינואר 2023, החל מחוק הרפורמה המשפטית ועד להתנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית. בתקופה זו, הוא הצליח לעמוד בלחצים מצד הדמוקרטים ולעיתים אף השתמש בהתנגדות זו ככלי אסטרטגי בפוליטיקה הפנימית.

עם זאת, בהתבסס על סגנון ההנהגה של טראמפ במהלך כהונתו הראשונה, ניתן לטעון כי נתניהו עשוי להתקשות לשמור על אותו מסלול. יתרה מכך, האם עדיין קיים נתניהו חזק המסוגל לבלום את הפוליטיקה הישראלית בעת הצורך, כפי שעשה בתקופת טראמפ הראשונה, יתברר רק לאחר שהמתיחות תירגע.

פער האמון בין שני המנהיגים עולה כאן כנקודה קריטית. בעוד שטראמפ עדיין ערער על תוצאות הבחירות ב-2020, נתניהו בירך את ביידן במסר וידאו – מחווה שטראמפ ראה בה בגידה.

עוצמתו של טראמפ, חולשתו של נתניהו

לאחר חמש מערכות בחירות מאז 2018 ותקופה של חוסר יציבות פוליטית – כולל שנה באופוזיציה – נתניהו חזר לשלטון בסוף 2022 על ידי הכנסת המחנה הציוני-דתי הקיצוני לכנסת. עם זאת, מעמדו נותר שברירי בשל מאבקים משפטיים מתמשכים והפגיעה בתדמיתו כ"מר ביטחון" בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר.

נתניהו הפך רגיש יותר לדרישות שותפיו הקואליציוניים, שעליהם תלויה המשכיות ממשלתו, ולעיתים התקשה לנהל מחלוקות בתוך הליכוד עצמו.

כתוצאה מכך, נתניהו נמצא כיום בעמדה של מנהיג שהצליח לשרוד פוליטית בישראל באמצעות תמרונים שונים. מול אתגרים פנימיים רבים, הוא מודע לכך שככל שמתקרבים ל-2025, לחצי הבחירות יגברו, ושעל אף העיכובים, חקירה על כשלי הביטחון של ה-7 באוקטובר היא בלתי נמנעת. בנוסף, גל ההתנגדות שהחל עם המחאות ב-2023 שמר על תנופתו, וכעת מתפתח לתנועה דינמית המתמקדת בחילוץ בני הערובה לאחר ה-7 באוקטובר.

אפשרויות מוגבלות במדיניות החוץ

במדיניות החוץ, אפשרויותיה של ישראל הצטמצמו משמעותית מאז אמצע שנות ה-2010. באותה תקופה, לנתניהו היה דיאלוג אפקטיבי עם פוטין והוא עסק ביוזמות רב-צדדיות, כמו הרחבת היחסים עם סין ופרויקטים כמו הרחבת נמל חיפה בהובלת סין. עם זאת, בשל המבנה הייחודי של יחסי ארה"ב-ישראל, גישה רב-צדדית זו לא יכלה להתפתח במלואה. לאחר ה-7 באוקטובר, מדיניות החוץ הישראלית הפכה תלויה יותר בוושינגטון, במיוחד בהקשר של דאגות ביטחוניות לאומיות. יתרה מכך, מאז, מורשת הסכמי אברהם מתקופת טראמפ והמאמצים להרחיב את חזית הנורמליזציה עם ישראל ספגו מכה משמעותית.

טראמפ, לעומת זאת, נכנס לכהונתו השנייה בעמדה חזקה יותר מאשר ב-2017, כשהוא נהנה מתמיכה אלקטורלית רחבה יותר ומעמד פוליטי משופר.

יש עניין רב כיצד מדיניות ארה"ב עשויה להשתנות ברמה הגלובלית והאזורית, במיוחד באזורים שנפגעו ממשברים. מאחר שמדובר בכהונתו השנייה והאחרונה, ובהתחשב בניסיון שצבר בתקופה הקודמת – כולל אתגרים כמו מגפת הקורונה – טראמפ נראה כמי שמתחיל את השלב הזה בעמדה חזקה יותר. מעמד משופר זה עשוי להשפיע על גישתו למדיניות האזורית, עם דגש מרכזי על הדיונים סביב המלחמות שהוא הבטיח לסיים.

כמנהיג ששיתף פעולה בעבר עם נתניהו, טראמפ מילא תפקיד מרכזי בכמה התפתחויות חשובות שנועדו לצמצם את הבידוד האזורי של ישראל: העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, הכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן הכבושה של סוריה, והסכמי אברהם. פעולות אלו חיזקו ללא ספק את מעמדו של נתניהו, ואפשרו לו לבסס את כוחו. ניתן אף לטעון כי הישגים אלו תרמו ליכולתו של הליכוד לשמור על מספר משמעותי של מושבים בפרלמנט על רקע חוסר היציבות הפוליטית שנמשך עד 2023.

יחסיו האישיים המורכבים של נתניהו

חוסר היציבות של נתניהו הפך אותו לשותף לא אמין עבור נשיאי ארה"ב, במיוחד כאשר שאיפותיה של ישראל מתנגשות עם האינטרסים האזוריים של ארה"ב. תוך התאמת גישה המבוססת על מצב היחסים בין ארה"ב לישראל, נתניהו משתמש הן בקשרים חיוביים והן במחלוקות כמנוף בפוליטיקה הישראלית. כאשר עולה התנגדות מצד ארה"ב, הוא מציג את עצמו כמגן על האינטרסים של ישראל, מהדהד בקרב הציבור הישראלי. כאשר היחסים מתואמים, הוא מדגיש את תפקידו האסטרטגי בהשגת תוצאות חיוביות.

גישה כפולה זו מסייעת לנתניהו לשמור על פופולריות, ללא קשר למתיחות ביחסים. לדוגמה, במהלך קמפיין הבחירות שלו ב-2019, הוא הציג את שיתוף הפעולה שלו עם ביידן ופוטין, ולאחר ה-7 באוקטובר, הוא הציג את עצמו כעומד איתן בהבטחת האינטרסים של ישראל, למרות עימותים עם ביידן על שיחות הפסקת האש בעזה.

כאן נתניהו נתן מספר הבטחות לממשל האמריקאי, מה שהוביל את ביידן להכריז על תוכנית להפסקת אש. עם זאת, הצהרותיו של נתניהו שהתנגדו לתנאים מסוימים של התוכנית הציבו את ביידן בעמדה קשה. יתרה מכך, נתניהו השמיע הערות שליליות כמעט לאחר כל מסגרת פגישה.

בהתחשב בסגנון ההנהגה של טראמפ, סביר להניח שהוא יהיה סובלני פחות כלפי התמרונים המורכבים של נתניהו. הטקטיקות של נתניהו, שמטרתן לרצות את הקהל המקומי תוך עיכוב הממשל האמריקאי ופגיעה בתדמית הנשיא, עשויות למצוא פחות קבלה תחת פיקוחו של טראמפ.

הבטחה לסיים את המלחמה?

ללא קשר לממשל או לנשיא, לא צפויה סטייה משמעותית ביחסי ארה"ב-ישראל או הפחתה בתמיכת ארה"ב בישראל. עם זאת, טראמפ אינו מנהיג שיסבול יחס דומה לזה שחווה ביידן מנתניהו. במילים אחרות, בעוד שכהונתו השנייה של טראמפ לא בהכרח תהיה חיובית יותר עבור הפלסטינים, נתניהו עשוי לעמוד בפני תקופה מאתגרת יותר.

נושא מרכזי בקמפיין של טראמפ היה סיום מלחמות, ומיקוד זה צפוי לעצב את מדיניות החוץ שלו.

בהתחשב במרכזיותו בשיח הבינלאומי ובציפיות הגוברות, סביר להניח שממשל טראמפ יפעל בכיוון זה. עם זאת, השאלה האמיתית טמונה בתנאים שבהם תסתיים כל סכסוך – נושא שעשוי להיות מאתגר עבור נתניהו. ככל שההשפעה המעשית של עמדת "סיום המלחמה" של טראמפ תתבהר, הדינמיקה של יחסיו עם נתניהו תתבהר גם היא.

הפרדת התמיכה בישראל מנתניהו

בכל מקרה, סביר להניח שטראמפ ינקוט עמדה מאתגרת כלפי נתניהו בתקופה החדשה הזו. בעוד שלא צפוי שישראל תפעל לחלוטין תחת הכוונת ארה"ב, ניתן לצפות שהיא תחוש לחץ גובר.

עבור טראמפ, הפרדת התמיכה האמריקאית בישראל מנתניהו עשויה להיות גישה פרגמטית, מה שהופך את הסבירות לכך שהרטוריקה שלו כלפי ישראל ונתניהו תשתנה. בהקשר זה, השינויים האחרונים של נתניהו – החלפת גנץ בשר הביטחון ישראל כץ – יכולים להיתפס כהתאמה אסטרטגית. עם זאת, במהלך החודשיים הקרובים לפני שטראמפ ייכנס לתפקיד, המצב בשני חזיתות המלחמה של ישראל ישפיע באופן טבעי על מהלך היחסים הללו. לכן, בעוד שלא צפוי מסלול חיובי דומה לזה של כהונתו הראשונה של טראמפ, התקדמות הסכסוך תהיה ככל הנראה גורם מפתח בקביעת עומק כל שינוי בדינמיקה בין טראמפ לנתניהו.